אחת מהתופעות שבאו בד בבד עם הגלובליזציה והרחבת פערי האי-שוויון במדינות המפותחות, היא אבטלה גבוהה. לקבוצה הולכת וגדלה של אנשים מהמעמד הנמוך ניצבות שתי ברירות (בלי שישתמע שמא הם באמת יכולים תמיד לבחור ביניהן). האחת, להיות מובטלים ולקבל קבצת הבטחת הכנסה פעוטה. השנייה, ללכת לעבוד בעבודת כפיים בשכר מבזה, שאינו גבוה בצורה מספקת מקצבת ההכנסה.
השאלה, כיצד מצב זה ייפתר? האם נוכל מתישהו לתגמל בצורה נאה אנשים שעובדים בנקיון, מלונאות, שירותי מזון?
לפי דעתי לא מן הנמנע שבאופק הנראה לעין האבטלה תהיה גבוהה מאד במדינות המפותחות. יתרה מכך, לא ברור האם זהו משהו רע כל כך. למה הכוונה?
נניח נפתחת משרת מנקה בבניין משרדים כלשהו בלב פרנקפורט. ישנן שתי אפשרויות. או להעסיק עובד גרמני ולשלם לו 1500 יורו, או להעסיק עובד זר ולשלם לעובד הזר 500 יורו, ולשלם קבצת הבטחת הכנסה בגובה 1000 יורו לגרמני המובטל. אני לא בטוח בכלל שיש עדיפות לאפשרות הראשונה על פני השנייה. בייחוד אני לא בטוח שיש לשאוף לאפשרות הראשונה אם למעשה מספיק לשלם לעובד הזר 400 יורו, כך שעלות העסקת העובד הזר היא 1400 יורו, לעומת עלות של 1500 יורו להעסקת הגרמני.
אני לא בטוח בכלל ש-95% מהגרמנים, ואפילו לא 90% מהם, חייבים לצאת ולעבוד 8 שעות כל יום, כפי שמכתיבים לנו ספרי הכלכלה. מה אם יש גרמנים שלא מייצרים מספיק ערך, ומבחינה כלכלית עדיף להעסיק עובד זר? למה לא לקבל את זה, ולתת לגרמני להישאר בבית?